כך הפכה דוברת הספארי מדביבון מנומנם לצ’יטה נלהבת

עד לפני כמה שנים, שגית הורוביץ,  דוברת הספארי המיתולוגית, חשבה שאנשים שעושים ספורט הם “משונים, שלא לומר משועממים, שלא לומר אין להם חיים”. כיום, כשהיא מקפצת מהמיטה בחמש בבוקר כאילו הייתה איילה אפריקאית ומתכוננת למרתון הראשון שלה במדריד, האישה עם העבודה הכי כיפית בעולם חולקת עם OK.LIFE את הסיפור הספורטיבי שלה

OK.LIFE פורסם: 01.02.2017

 

“לפני עידן הספורט שלי הייתי פדלאה קלאסית. לא עשיתי שום דבר שנראה כמו ספורט או מרגיש כמו ספורט. חשבתי שאנשים שעושים ספורט הם קצת משונים, שלא
לומר משועממים, שלא לומר אין להם בכלל חיים. בשביל מה לצאת מהבית ביום קפוא אם אפשר להתכרבל בפוך ולמה לבזבז את הזמן הפנוי על ריצה אם אפשר למצוא קצת מנוחה בבית קפה? הייתי עסוקה בעבודה, בגידול ילדות קטנות, ‘בחיים עצמם'”.

 

 

 

אז איך בעצם גילית את הספורטאית שבתוכך?

 

ביום אחד, הושק בעיר מגוריי, גבעת שמואל, מרוץ עירוני. צעדתי לאיטי עם בתי הקטנה לפארק הסמוך ופתאום קלטתי כמה אנשים שרצים, אלו שקטלגתי כ”משוגעים” נראו ממש כמוני: צעירים, מבוגרים, אנשים “רגילים” שאשכרה רצו 10 ק”מ וגם – וזה שיא השיאים – נהנו מזה! התפעלתי, נדהמתי ושתקתי.

 

ואז?

 

חלפו להן כמה דקות וחברה שהצטרפה אליי להליכה הלא ספורטיבית בעליל אמרה את משפט הקסם: “שנה הבאה אנחנו רצות את המרוץ הזה”. מאותו הרגע, אין לי מושג איך ולמה, אני, זו שמעולם לא דרכה במכון הכושר, זו שהקפידה להניע את הרכב לכל מקום, אפילו למכולת, אמרה בקול רם – “אני עושה את זה”. חזרתי הביתה, סיפרתי לבעלי והוא התחיל לצחוק. לא סתם גיחוך כזה, ממש צחוק מתפרץ!

 

מה שהוא לא ידע, זה שבאותם רגעים ממש, נחרץ גורלי החדש ונולדה לה שגית, האצנית הטרייה. מאז ועד היום, אני רצה כדי להוכיח לעצמי (טוב נו, גם לבעלי) שבתוך השופוהוליק הזו שמחפשת לגנוב לה עוד שעת שינה, מסתתרת חיית ריצה שמתה לפרוץ.

 

איך עשית את המעבר מריצות בוקר קלילות להכנות למרתון מדריד הקרוב?

קודם כל החלטתי שמההתחלה, אני אתייחס לריצה ברצינות. אחרי 20 שנה (!) בהן לא נראו נעליים שאפילו דומות לנעלי ספורט בארון שלי, ביצעתי את הרכישה המקצועית הראשונה שלי.

כשהבנתי (ובעיקר נדהמתי) שפרמטר ה”מה אופנתי עכשיו” לא ממש רלוונטי לבחירת נעלי ריצה, הגיעה מסקנה מפתיעה לא פחות – שגית, את צריכה נעלי גברים (כשרצים למרחקים ארוכים צריך לרוץ עם נעליים הגדולות במידה וחצי-שתיים מהמידה הרגילה, וכך הגענו למידת הענק 43). חמישה דרקונים זה לא.

השלב הבא בהתקדמות היה, כשהתחלתי לסמן מרוצים שהתקיימו בסביבה הקרובה אליי וכמובן גם את מרוץ הספארי, בו הוצאתי ידיעות לתקשורת תוך כדי שאני מזיעה את עצמי אל עבר קו הסיום.

אט אט, האימונים החלו לתפוס נפח משמעותי בחיי, הצטרפתי לקבוצת ריצה עם המאמן דורון גיאת המדהים ושם, אפשר לומר שהתמכרתי.

 

התמכרות של ממש? כמו המשוגעים שקמים לרוץ כשיורד ברד בחוץ?

התמכרות של ממש! התחלתי להגדיל נפחים, רצתי על חוף הים בברצלונה ולראשונה עברתי את רף ה- 10 ק”מ.

כשחזרתי לארץ כבר הגעתי ל- 15 ק”מ וראיתי שהגוף שלי עומד בזה בכבוד, ואז מרוץ תל אביב שכבר הפך למסורת והופה, מרב מילר, בת דודתי האצנית מלידה שכנעה אותי (כשאין לי חמצן במוח לאחר ריצה) – יאללה חצי מרתון! אז היה חצי מרתון בברלין ומלא אימונים משותפים והקטע הכי טוב – אני לא מקטרת! אז כן. נהייתי מהמטורפים האלה. זהו.



(וידאו לייב שהעלתה שגית לעמוד הפייסבוק שלה בזמן מרוץ תל אביב 2016)

 

איך את מתכוננת למרתון מדריד?

כולם אומרים שמרתון זה מסובך. צריך להתאמן המון, לאכול טוב, לישון טוב. כולם צודקים. אז אני לא ישנה כל כך טוב מאז ומתמיד, אף פעם לא התגאיתי בתזונה מאוזנת והעדפתי שוקולד, אז זה היה חתיכת פרויקט.

 

יש המון אימונים, כל הזמן. הסוד הוא לא להפסיד אף אימון קבוצתי ובטח שלא את הריצות המשותפות עם מרב –  אבל היי! – אי אפשר להאמין איזה פרגון אני מקבלת בבית ואיזה שלטים תולות לי בנותיי על הדלת אחרי כל מרוץ, כאילו אני מינימום הגרסה הנשית של בולט ושברתי שיא עולם. זה שווה הכל! (בעיקר את העובדה שהן כבר לא זוכרות שפעם, ממש פעם, היתה כאן אמא פדלאה.

 

טיפים משגית לכל מי שרוצה להתחיל לרוץ:

 

  • כדאי לקחת מאמן שילווה אתכם, בין אם אישי ובין אם מאמן קבוצה, זה עוזר לא להתייאש ולהמשיך הלאה.
  • רומא לא נבנתה ביום אחד גם לא הריצה לעשות הכל לאט הכל יקרה בקצב הנכון. אם ממהרים גם נפצעים.
  • לאכול בריא אבל גם לא להגזים. צריך ליהנות מהחיים.

 

 

Follow by Email
Facebook