בגלל הרוח: למה לתרגל יוגה בהודו זה ה-דבר

אלינה גרינשפון מצאה את עצמה נשאבת לעולם שכולו יוגה עם הנוף הכי רלוונטי שיש: הודו

אלינה גרינשפון פורסם: 10.01.2017

אחרי זמן רב שעולמי בחדר הכושר היה צר כהליכון, אזרתי אומץ לבקש שיבנו לי תכנית אימון, ומאותו רגע חיי השתנו. התחלתי להרים משקולות. היופי בכושר, הוא שאפשר לראות וליהנות מהתקדמות תמידית, מה שהוסיף להתלהבות מהאפשרות לשדרג את עצמי שוב ושוב.     הרמת משקולות דורשות גמישות וכוח יחד. וכך, כדי להרים טוב יותר התחלתי ללכת אחת לשבוע לשיעור יוגה. ניסיתי כמה שיעורי יוגה בעבר ולא הצלחתי להתמיד. לא התחברתי ובעיקר השתעממתי,  אבל הפעם, בזכות מדריכה טובה ובזכות סגנון יוגה אחר – ויניאסה – זה היה זה!  



  אחרי שהמדריכה החמיאה לי שיש לי “גוף חכם” (מה?) הגעתי לשלב שכל ישראלי מגיע אליו, והחלטתי לנסוע להודו. נופפתי לשלום לחדר הכושר, התפטרתי מהעבודה ועליתי על מטוס. ביום השני שלי בורקלה, עיירת חוף קטנה במדינת קרלה,  צעדתי על הטיילת וראיתי שלט עם סמל אינסוף והשם הגנרי yogmandala – תרגול יוגה ויניאסה בשעה ארבע וחצי.


היות שאני אוהבת את המוכר והידוע, נכנסתי לשיעור וגיליתי שבעצם, אחרי שישה חודשי תרגול, אני לא יודעת כלום.
באותו היום, בתום שעתיים של עבודה מאומצת, התיישבתי לדבר עם המדריך, ד”ר קמרז’, שהורה לי להפסיק לשתות אלכוהול, לא לעשן מריחואנה, לעבור לתפריט צמחוני ולוותר על קפה. יוגה, הוא אומר, דורשת אורח חיים יוגי. מאז הגוף שלי עובר גמילה מחומרים משני תודעה ומאנרגיה זרה ואני מתרגלת פעמיים ביום. מדיטציה בשמונה בבוקר, האטה יוגה בשמונה וחצי, ויניאסה בארבע וחצי.


נסעתי להודו ללא תכנית ומטרה והודו נתנה לי אותה מאוד מהר – והמטרה היא יוגה. 
היוגה היא הרבה יותר מעוד אימון גופני. היא פילוסופיה רוחנית ואימון גופני-רוחני המגיעים מהחוכמה ההינדית, והמטרה היא לאחד בין התודעה והנשמה. היא תורמת בעיקר לאיזון הגוף והנפש, מודעות עצמית והכרה עצמית. ישנם זרמים רבים ליוגה, כאשר המוכרת ביותר במערב היא האטה יוגה – היוגה של המשמעת הפיזית, וגם לה המון תתי זרמים. עשרה ימים לתוך התרגול היומיומי, והגוף שלי באמת מתחיל להחכים.


קודם כל, הגמישות השתפרה פלאים. טוויסטים שמעולם לא הצלחתי לבצע בסטודיו הממוזג בתל אביב כבר עכשיו באים די בקלות, הבטן מתקרבת לירכיים בכלב מביט לאחור, הברכיים נשארות ישרות בתרגילים שונים.
  הכח משתפר גם הוא. אחרי שנשארתי ארוכות עם העמידה באוטקטסנה – תנוחת הכיסא – שמזכירה את הסקווט (ואני הרי ניזונה מסקווטים), היום אני מצליחה לעמוד דקות ארוכות.


אחרי שחצי שנה לא הצלחתי לעמוד על הידיים בתנוחת העורב, שבה נשענים עם הברכיים מעל למרפק ומתרוממים – הצלחתי כבר פעמיים לא ליפול על הפרצוף. הישג נאה בהחלט! יתרה מכך,  כאבים שנשאתי איתי בשנה האחרונה בצוואר ובגב התחתון כמעט שנעלמו.  אז כן, ממרומי עשרת הימים שאני מתרגלת, אפשר לספר שיוגה היא הרבה יותר מאימון גופני.
גם ברמה הנפשית ניכרת התקדמות. נעשה קל יותר ויותר להכנס למדיטציה, ולתת את המקום הראוי לנשימה ביוגה. הנשימה, מסתבר, היא כל המהות של התרגול. אנחנו עובדים על נשימה מודעת, חיזוק הסרעפת וניקוי הנחיריים, דבר המשפר פלאים כל פעולה יומיומית. אין מקום טוב בעולם לתרגל בו יוגה מאשר הודו, המקום בו היא נולדה.


בין אם בתרגול אצל מורים, תרגול עצמי, בתי ספר ליוגה או אשרמים, יש במדינה המרהיבה הזאת מספיק יוגים בשביל כולם. ובאשר למי כדאי לתרגל יוגה, התשובה היא כולם. מדובר באמנות כה מגוונת שכל אדם יכול למצוא דרך לתרגל אותה, והיא בוודאי תעשה עבורכם פלאים – לגוף ולנפש. 


Follow by Email
Facebook